האתגר שלי בהשתתפות בתרגיל כתיבה

האתגר שלי בהשתתפות בתרגיל כתיבה

לפני כמה זמן השתתפתי בתרגיל כתיבה
הוצג בפני אתגר –
ספרי את סיפור חייך ב5 מילים.
לי זה היה ברור באופן מיידי.
לא היה לי ספק.
אני בטוחה שיש הרבה שיתבלבלו – ויעלו לקרוסלה של רעיונות ומספר מחסומי כתיבה.
אני רוצה לשתף אותך ב5 מילים שלי
אני כתבתי : "אימי נפטרה בעודי נערה. התגברתי"
אמא שלי היתה אמא מגוננת. אמא מלמדת.
הייא היתה אומנית . היא היתה לי לדמות חיקוי.בעודה יושבת ורוקמת רקמות מרהיבות- אני כילדה קטנה רציתי גם – וכך יצא שלמדתי לרקום ולהתאהב בלהחזיק חוט ומחט.
כשגיליתי את מכונת התפירה הישנה שלה- לא היה מנוס. הייתי חייבת לנסות – הרי כל ילדה רוצה להיות אמא שלה לכשתגדל (יעידו על כל הטבעות שלי על האצבעות – כמו שראיתי אותה עונדת בילדותי).
כך נולדה feyge ממכונת התפירה של אימי – וקרויה על שם אימי -ציפורה פייגה.
מוות של אם או אב בגיל צעיר משאירים אותך עם המון סימני שאלה.
עם מקום שברירי של בניית זהות – בייחוד בגיל ההתבגרות
תמיד הייתי חזקה אבל המוות שלה הימם אותי.
צפיתי אותו , אבל לא הצלחתי באמת להבין אותו.
במשך החיים היא מלווה אותי לכל מקום – לא כעסתי עליה שהלכה והשאירה אותי פה לגלות את העולם לבד.
להפך- בגיל 20 הבנתי – שעצם היעדרותה נתן לי את החופש לגלות את עצמי- לחוות חוויות פרועות ומטורפות-
שכנראה רק בגלל שהיא שם בשמיים ושומרת עליי קרוב- יצאתי מהן ללא פגע בגוף ובנפש.
ההבנה הזאת לקחה אותי למקום גבוה יותר. מקום של עוצמה. מקום של חמלה.
חמלה על בתאל הקטנה שאיבדה אם. עוצמה לבתאל הגדולה שידעה להסתכל על הכל ממקום חיובי.
ולגדול. להבין שהחיים גדולים מאיתנו.
היום כשאני אמא בעצמי – אני יודעת ולי זה ברור-
אני אעשה הכל – כדי להיות כאן בשביל הילדים שלי.
בדיוק כמו שאמא שלי ניסתה.

כתיבת תגובה